חלב חלב מאת ג'רי ספינלי

מילקוויד מאת ג'רי ספינלי הוא רומן בדיוני היסטורי עטור פרסים שנכתב בשנת 2003. הסיפור עוסק בנער צעיר שנלחם כדי לשרוד את גטו ורשה במהלך מלחמת העולם השנייה. הקורא רואה את האכזריות של הנאצים ואת היחס הבלתי אנושי לעם היהודי דרך עיניו התמימות של מישה. מאז פרסומו, מילקוויד זוכה לשבחים כמספר מחודש ורב עוצמה של השואה מנקודת מבט נוקבת של ילד. זהו רומן מרתק שמורים עשויים להשתמש בו כדי לאפשר דיונים משמעותיים עם תלמידיהם על השואה.

תווים

הצג פעילות

רמיזות

הצג פעילות

תקציר עלילה

הצג פעילות

ערכות נושא, סמלים ומוטיבים

הצג פעילות

ציטוט אהוב

הצג פעילות

שאלות חיוניות עבור מילקוויד מאת ג'רי ספינלי

1. מי הן הדמויות הראשיות ב- Milkweed ואיזה אתגרים הם מתמודדים?
2. מה היו כמה רמיזות (הפניות לאנשים אמיתיים, מקומות, אירועים, שיטות דת, אמנות, ספרות) ברומן? מה אתה יכול ללמוד על האנשים ועל תקופת הזמן מרמזים אלה?
3. מהם חלק מהנושאים, הסמלים והמוטיבים הקיימים ברומן? כיצד הסמליות עוזרת לך להבין טוב יותר את הדמויות ואת המניעים שלהן?
4. מה הם חלק מהמסרים שמעביר מחבר מילקוויד לקורא על טוב לב ואומץ? מדוע כל כך חשוב ללמד, ללמוד ולזכור את השואה?
5. מהו bildungsroman בספרות ואיך זו דוגמה?

סיכום חלבי

מילקוויד מתרחש בוורשה, פולין, ערב הכיבוש הנאצי בשנת 1939. הקורא מתוודע לדמות הראשית כשהוא גונב לחם מעובר אורח. הוא קטן מאוד ומהיר מאוד, ולכן גנב מוכשר מאוד. הילד הקטן נתפס על ידי אורי, יתום צעיר אחר שלוקח אותו תחת חסותו. אורי שואל את הילד הקטן לשמו והוא עונה "גנב". זה כל מה שהוא אי פעם ידע על עצמו. אורי מציג את הילד הקטן ללא שם בפני יתומים אחרים: קובה, אנוס, פרדי, אולק, ביג הנריק וג'ון. כולם מחפשים מחסה באסם לאחר שגנבו כל מזון שהם יכולים כדי לשרוד. הילד הקטן נהנה מהזמן שלו עם אורי. הם מבלים את ימיהם בגניבת אוכל ומשתה בערבים תוך שהם מוצאים מחסה במספרה נטושה. אורי חותך את שיערו של הילד הקטן, עוזר לו לחפוף ונותן לו בגדים חדשים.

הילד הקטן מתיידד עם ילדה יהודייה צעירה בשם ג'נינה יום אחד. הוא מעריץ את נעלי הלבן השחורות והמבריקות שלה. הם מחליפים מתנות סודיות של אוכל וממתקים. כאשר הנאצים פולשים לפולין ומשתלטים על ורשה בספטמבר 1939, הילד הקטן מביט ב"מצעד" ברחובות ביראת כבוד. הוא לא מודע לסכנה שתבוא בעקבותיו. לאחר הפלישה אורי מחליט לתת לילד הקטן סיפור רקע וזהות. אורי מספר לו שקוראים לו מישה פילסודסקי ושהוא ילד רומני מרוסיה עם אבא, אמא מגדת עתידות, שבעה אחים וחמש אחיות וסוס אהוב בשם גרטה. אורי מסביר שנפלו פצצות על הכפר שלו והוא הופרד ממשפחתו ובגלל זה התייתם בוורשה. מישה מעריץ את הסיפור החדש שלו ונאחז בו, רץ בשקיקה לספר לג'נינה שקוראים לו מישה פילסודסקי. הוא מספר את סיפורו לכל מי שיקשיב.

בינתיים, הנאצים מהדקים את שליטתם ברחבי העיר ורשה ופוגעים ביהודים. הם מטילים עוצר, ולילה אחד בזמן שמישה מעביר אוכל גנוב לחבריו, נאצי יורה לעברו וחותך את תנוך אוזנו. למישה יש מזל שהוא בחיים, אבל זה לא מרתיע אותו מלהמשיך לקחת סיכונים. עוד אחד מחבריו של מישה הוא ראש בית יתומים, ד"ר קורצ'ק (המבוסס על יאנוש קורצ'ק האמיתי), שמטפל ללא אנוכיות בילדים יתומים רבים. מישה עוזר להם גם בכך שהוא מביא להם אוכל ופחם שהוא גונב.

בסתיו 1940, נצטוו כל היהודים בוורשה להעבירם בכוח לגטו. באותה תקופה הקהילה היהודית בוורשה הייתה הגדולה ביותר בפולין ובאירופה, שנייה רק ​​לעיר ניו יורק. 30% מאוכלוסיית ורשה היו יהודים. הגטו, לעומת זאת, היווה רק 2.4% משטח העיר ב-1.3 מייל רבועים בלבד. בשיאו כלא גטו ורשה בכוח 460,000 גברים, נשים וילדים יהודים. בסיפור נאלצים מישה, חבריו היתומים, ג'נינה, אביה האדיב והרך, מר מילגרום, שהוא רוקח, אמה היקרה ודודה הנמרץ שפסל מביתם ולהיכנס לגטו. גם ד"ר קורצ'ק והילדים היתומים נאלצים להיכנס לגטו. מישה מתאר כיצד כולם מגישים לגטו את כל החפצים שהם יכולים לשאת.

בגטו יש תנאים מחפירים. חיילים נאצים מטילים אימה ומכים את התושבים בפשיטות חצות מפתיעות. יש מעט מאוד אוכל ואנשים גוועים ברעב ומתים ברחובות. התנאים מטונפים וכולם נדחסים בחלל כל כך קטן שהמחלה מתפשטת במהירות. מדי יום, מישה רואה גופות חדשות מכוסות בעיתונים. מבוגרים נאלצים לעבוד בעבודה קשה. אמה של ג'נינה חולה ולבסוף הולכת לעולמה. ובכל זאת, לאורך כל זה, מישה נשאר גמיש בתמימות. הוא מתגנב החוצה כל לילה בחיפוש אחר מזון ומבריח אותו בחזרה לג'נינה ולמשפחתה. הוא גם מספק מזון ליתומים ולד"ר קורצ'ק.

הברחה מסוכנת ביותר. יום טרגי אחד, מישה רואה את אולק הצעיר תלוי עם שלט על צווארו המכריז שהוא נהרג בגלל שהוא היה מבריח. ובכל זאת, בלי האוכל שמישה גונב בהתגנבות פנימה ויציאה מחור בחומת הגטו "ברוחב שתי לבנים", הם ודאי היו גוועים ברעב. מר מילגרום "מאמץ" את מישה למשפחה ומתייחס אליו כאל בן. גם ג'נינה ומישה מאוד קרובים ועושים הכל ביחד. מישה מתארת ​​כיצד היא מתנהגת כמו אחותו הקטנה, מחקה את כל מה שהוא עושה, אפילו הברחה. ג'נינה מצטרפת למישה לטיולים הליליים המסוכנים שלו, מכיוון שגם היא קטנה מספיק כדי להתגנב דרך החור. יום אחד, ג'נינה ומישה משחקים בגטו כשהם מרגלים משהו שגדל בהריסות. היא חלבית, לבנה ורכה ורכה. ג'נינה מאמינה שזה חייב להיות מלאך. זה נותן להם תחושה של תקווה שצמח יכול לצמוח בהריסות הגטו, שאיכשהו, החיים נמשכים.

לאחר שחי בתנאים העלובים והעלובים של הגטו כשנה וחצי, בא אורי חברו של מישה להזהיר אותו שעליו להימלט. אורי אומר שכאשר מישה מתגנב החוצה להבריח בלילה, הוא חייב לרוץ ולהמשיך לרוץ. אורי שמע שמגיעים גירושים. הנאצים אומרים לתושבי הגטו היהודים שהם מועברים לכפר, שם הם יכולים לקבל קהילה משלהם, חוות משלהם. זה שקר. הגירושים אמורים לקחת את היהודים למחנות ריכוז שהם מרכזי הרג המוניים. אורי מזהיר את מישה לעזוב ואז נעלם. כאשר מישה מספר למר מילגרום את החדשות הללו, מר מילגרום אומר למישה וג'נינה לברוח. הוא מורה לשניהם לעשות כדברי אורי וכשהם מתגנבים החוצה בלילה, לרוץ ולהמשיך לרוץ. הוא מאמין שזהו הסיכוי היחיד שלהם לשרוד. עם זאת, ג'נינה לא יכולה לעשות את זה. בגיל שבע, היא צעירה מכדי להבין אותה במלואה ואינה יכולה לעזוב את אביה. למרות שמישה מנסה לגרור את ג'אנינה משם, היא רצה למקום שבו אביה נלקח לרכבת למחנות המוות. מישה מנסה לעצור את ג'אנינה אך היא נזרקת למכונית על ידי נאצי. לפתע, אורי מופיע כנאצי סמוי ומעמיד פנים שהוא יורה למוות במישה כדי להצילו. אורי עבד בסתר כסוכן כפול, מעמיד פנים שהוא נאצי כדי להשיג מידע, ובמקביל עבד עם ההתנגדות שתנסה את "מרד ורשה". הכדור של אורי הוריד את שארית אוזנו של מישה והוא נפל מחוסר הכרה, לכאורה מת.

מישה מתעורר בהריסות מסילת הרכבת. מבולבל, הוא מנסה ללכת ל"תנורים", מחנות המוות שבהם נלקחו ג'נינה, אביה וכל השאר. כל מה שהוא רוצה זה לחזור אליהם. אולם הוא נמצא על ידי איכר פולני שמביא אותו לחווה שלו ומסתיר אותו למען ביטחונו. החוואי ואשתו שומרים על מישה מוסתר שלוש שנים עד תום המלחמה. כשהמלחמה מסתיימת, למישה אין לאן ללכת. הוא נוקט בעיסוק היחיד שאי פעם הכיר ומתחיל לגנוב שוב, הפעם מוכר את מרכולתו על עגלה קטנה באזור הכפרי.

בסופו של דבר, מישה מצליח להגר לאמריקה. כשהוא מגיע, הוא מציג את עצמו בפני סוכן ההגירה בתור מישה מילגרום. הסוכן משנה מיד את שמו לג'ק. אז, מישה הופך לג'ק מילגרום. באמריקה, ג'ק מוצא עבודה כאיש מכירות, למרות שלדבריו הוא לא טוב במיוחד. הוא לא יכול שלא לדבר בהתלהמות ארוכות על כל החוויות הטראומטיות שלו מהמלחמה. הוא מסביר כי "הדבר החשוב היה לא שהקשבת, אלא שדיברתי. אני יכול לראות את זה עכשיו. נולדתי לתוך טירוף. כשכל העולם השתגע, הייתי מוכן לזה. ככה שרדתי. וכאשר הטירוף נגמר, איפה זה השאיר אותי? בפינת הרחוב, שם, מעביר את הפה שלי, נשפך על עצמי. והייתי צריך אותך שם. אתה היית הבקבוק שמזגתי את עצמי לתוכו."

יום אחד, ג'ק פוגש אישה בשם ויויאן שמוכנה להקשיב לסיפוריו. הם מתחתנים והיא נכנסת להריון. אבל ויויאן מותירה את ג'ק לא מסוגל להתמודד עם הקשיים והאקסצנטריות שלו שנגרמו מלחץ פוסט טראומטי מהמלחמה. שנים רבות לאחר מכן, ג'ק עובד במכולת עם מדפים כאשר אישה ניגשת אליו. היא מספרת לג'ק שהיא קתרין, בתו, והיא מציגה לו את נכדתו הצעירה, וונדי. קתרין אומרת שהיא חיכתה לפגוש את אביה כדי שייתן לוונדי את שמה האמצעי. בלי להסס, ג'ק נותן לה את השם "ג'אנינה". קתרין מזמינה את ג'ק לגור איתם והוא מסכים בהכרת תודה. וונדי קוראת בהתרגשות לסבה החדש, "פופינודל".

בסוף הסיפור, ג'ק שותל חלב בחצר שלהם. הוא אומר להם שזה "צמח מלאך". בעודו מחזיק את וונדי ג'נינה בחיקו, הוא מהרהר בכל השמות שניתנו לו במהלך חייו: "קרא לי גנב. קרא לי טיפש. קרא לי צועני. קרא לי יהודי. קרא לי ג'ק בעל אוזן אחת. אני לא. טיפול. קורבנות בידיים ריקות אמרו לי פעם מי אני. אחר כך אורי אמר לי. אחר כך סרט זרוע. אחר כך קצין הגירה. ועכשיו, הילדה הקטנה הזאת בחיקי, הילדה הקטנה הזו שקריאתה משתיקה את המגפיים הרומסים. קולה יהיה האחרון. הייתי. עכשיו אני. אני... Poppynoodle."

קנה מילקוויד באמזון