נצרות: היסטוריה ומסורות

הנצרות נהוגה על ידי כ -2.4 מיליארד בני אדם ברחבי העולם, מה שהופך אותה לדת הגדולה בעולם. זה התחיל לפני כ -2000 שנה בארץ יהודה במה שהיא כיום ירושלים, ישראל. הנוצרים מאמינים בחייו ובתורתו של ישוע המשיח, שלדעתם הוא המשיח או המושיע לכל האנושות. תורתו של ישוע התמקדה באהבה, סליחה, שלום ותקווה.

מידע כללי

הצג פעילות

אוצר מילים

הצג פעילות

חגים

הצג פעילות

משלים וסיפורים

הצג פעילות

פוסטר ביוגרפיה

הצג פעילות

להשוות ולהנגיד

הצג פעילות

מהי נצרות?

הנצרות החלה לראשונה בסביבות שנת 0 לספירה עם לידתו של ישו המשיח בבית לחם, שנקראה עיר דוד. כיום בית לחם היא עיירה פלסטינית מדרום לירושלים בגדה המערבית. ישו חי ולימד בנצרת והסביבה בגליל, בישראל של היום. ישו נצלב ומת בירושלים. אתרים אלה ממשיכים להיות האתרים הקדושים ביותר לנוצרים במשך אלפיים השנים האחרונות. מאז ימיו של ישו התפשטה הנצרות לכל פינה בעולם וכיום יש לה כ -2.4 מיליארד עוקבים, כ -30% מאוכלוסיית העולם. הנוצרים מאמינים באלוהים אחד, שלדעתם הוא יוצר שמיים וכדור הארץ. עיקרי הליבה של הדת סובבים סביב הלידה, החיים, המוות, התחייה ותורתו של ישוע המשיח כבן האלוהים שנשלח להציע ישועה לאנושות.

לידתו של ישו

בסביבות שנת 6 לפנה"ס - 0 לספירה, נשלטו ארצות יהודה והגליל בישראל של ימינו בידי האימפריה הרומית העצומה, שהשתרעה על פני שלוש יבשות מאירופה לצפון אפריקה ועד המזרח התיכון. הקיסר אוגוסטוס היה קיסר וישראל הייתה בשליטת המלך הורדוס ואחר כך בניו. העם היהודי כעס על השלטון הרומי על האכזריות והדיכוי שלו. הם חיכו למושיע או למשיח שיגאל אותם מרדיפות וישקם את ממלכת דוד. הסיפורים על חייו של ישו נכתבו על ידי חסידיו כמה עשורים לאחר מותו, בסביבות 50-150 לספירה. הם מהווים את הברית החדשה בתנ"ך הנוצרי. ארבעת התיאורים העיקריים על חייו או הבשורות, שמשמעותם "חדשות טובות", נכתבו על ידי תלמידיו או חסידיו של ישו, מתיו, מרקוס, לוק ויוחנן.

המלאך גבריאל מבקר את מרי

הבשורות הללו מספרות את סיפורה של צעירה בשם מרי, שהתגוררה בעיירה הקטנה נצרת כאשר ביקרה מלאך באחד הערבים. היה זה המלאך גבריאל, אותו מלאך שכתוב בתנ"ך היהודי שהופיע בפני אברהם אבי היהדות. המלאך גבריאל אמר למרי, "אל תירא, מרי, כי מצאת חסד עם אלוהים. הנה, תביא בן, ותקרא לו ישוע." (לוקס א: 30-31). הדבר בא כהלם למרי, שהיתה מאורסת לאדם בשם יוסף אך עדיין לא הייתה נשואה. היא קיבלה שאלוהים רוצה שהיא תהיה אמא לילד המיוחד הזה ואמרה למלאך שהיא מסכימה כמשרת נאמן של אלוהים. עד מהרה התגלה שהיא ילדה. בהתחלה יוסף כעס והזדעזע, אך גם הוא ביקר אצל המלאך בחלום והאמין שמריה הרתה את הילד ברוח הקודש.

מרי ויוסף נוסעים לבית לחם

באותה תקופה, רומא אילצה את האזרחים בשטחיו ללכת לעיר הולדתם לצורך איסוף מפקד כדי לסייע ביכולתה לגבות מסים. יוסף ומרי נאלצו לנסוע לבית לחם שממנה הגיע יוסף. זה היה מסע ארוך ומפרך ומרי הייתה רחוקה בהריונה. כשהגיעו לבית לחם, העיירה הייתה כל כך מלאה באנשים למפקד האוכלוסין, עד שאין מקום להישאר בהם. כל האכסניות הפנו את הזוג המסכן. לבסוף, בעל אכסניה אדיב אמר ליוסף ומרי שהם יכולים להישאר באורווה שלו עם החיות. באותו לילה, מרי יצאה לעבודה והתינוק ישו נולד. מרי וג'וזף עטפו את הילוד הקטן בבגדי חיתול, או בשמיכות חמות. מאחר שלא הייתה להם עריסה, הניחו את ישו באבוס, או שוקת האכלה, מלאה בקש. חשוב לחסידיו של ישוע שלידתו לא הייתה מותרות גדולות, אלא שזו לידה צנועה, שכן ישו ייצג לא מלכים רבי עוצמה ועשירים אלא את כל האנושות.

הרועים והחכמים שמחים

הסיפור ממשיך ואומר שרועים בקרבת מקום בגבעות מחוץ לבית לחם הבחינו בכוכב בהיר במיוחד בשמים בזמן לידתו של ישו. מלאך הופיע בפני הרועים ואמר להם שנולד בבית לחם תינוק שיהיה המשיח. עוד נכתב כי בארץ רחוקה ממזרח, שלושה חכמים שלמדו את הכוכבים ראו את אותו כוכב בהיר בשמים שמעולם לא ראו. הם האמינו שזה יכול להיות שליט חדש גדול שנולד. הם הלכו בעקבות הכוכב לבית לחם שם פגשו את ישו התינוק, התכופפו כדי לעבוד אותו ולכבד אותו במתנות זהב, לבונה ומור.

חַג הַמוֹלָד

סיפור לידתו של ישו נחגג כאחד החגים הגבוהים ביותר לנוצרים. הוא נקרא חג המולד ומתרחש ב -25 בדצמבר בכל שנה. חג המולד נתפס כחגיגה של אהבת אלוהים לאנושות ולעולם. החגיגות כוללות החלפת מתנות, מתן צדקה, קישוט עצי חג המולד, השתתפות בשירותי הכנסייה וחגיגה עם המשפחה. סנטה קלאוס, אבא חג המולד או סנט ניק, הוא אגדה פופולרית שאומרים כי היא מביאה מתנות בערב חג המולד לילדים מתנהגים היטב, אם כי הוא אינו דמות ליבה בנצרות.

חייו ותורתו של ישו

על פי התנ"ך, מרי ויוסף בתחילה ברחו למצרים עם ילדם כדי להימלט מרדיפתו של המלך הורדוס. מאוחר יותר הם חזרו לנצרת, שם גידלו את ישו באמונתם היהודית. יוסף היה נגר והוא לימד את מקצועו לבנו. ישו גם גילה חכמה רבה וידע דתי מגיל צעיר שדן עם הרבנים בנושאים קשים והרשים אותם בתובנותיו.

יוחנן המטביל מטביל את ישו

בזמן לידתו של ישו ילדה גם בת דודתה של מרי, אליזבת. היא כינתה אותו ג'ון. זה נחשב לנס כי אליזבת הייתה כל כך מבוגרת ולא הצליחה להביא ילדים לעולם. אליזבת ובעלה זכריה האמינו שג'ון הוא מתנת אלוהים. ג'ון הפך ל"יוחנן המטביל "ונחשב לנביא. כשהיה ישוע בן 30, הטביל אותו יוחנן המטביל בנהר הירדן. ג'ון האמין שישו הוא המושיע או המשיח שהנבואות ניבאו והטיפו זאת לחסידיו.

ישו ושליחיו

ישוע נסוג למדבר במשך 40 יום כדי להרהר ולהתפלל וכשחזר החל ללמד את מה שאמר לדבריו דברי אלוהים על אהבה, סליחה ורחמים. הוא טייל ברחבי הגליל כשהוא מטיף לבתי כנסת, כמו גם ברחובות ובכפר לכל מי שהקשיב. על ישוע היו חסידים רבים ביניהם 12 תלמידים מרכזיים, הנקראים גם השליחים, שנסעו איתו בנאמנות. הם נקראו סיימון פיטר (או פיטר), אנדרו, ג'יימס, ג'ון, פיליפ, ברתולומיאו, מתיו, תומאס, סיימון, תדיאוס, ג'יימס וג'ודאס.

ישו מבצע ניסים

ישוע הפתיע אנשים באותה תקופה בכך שהקפיד להתיידד עם העניים, הפגיעים והחולים, כמו גם עם המנודים של החברה. אומרים שישוע עשה ניסים כמו הפיכת מים ליין, ריבוי דגים ולחם להאכיל 5,000 איש, גידל אדם בשם לזרוס מהמתים, הליכה על מים, ריפוי עיוורים וריפוי חולים. ניסים אלה סייעו לחסידיו להאמין שהוא אכן נשלח על ידי אלוהים. הוא אמר לחסידיו שהדברים החשובים ביותר בחיים הם לאהוב את אלוהים ולאהוב את השכן שלך. הוא לימד את חשיבות הרחמים, הסליחה והחמלה. ישו הטיף כי בגן עדן, "האחרון יהיה הראשון" כלומר, לא חשוב כמה אתה עשיר או בעל עוצמה, אלא במקום זאת אהבתך לאלוהים ולאחרים. במתיו 19:24 לתנ"ך נאמר כי ישוע קרא "כמה קשה לעשירים להיכנס לממלכת השמים! אכן, יותר קל לגמל לעבור דרך עין המחט מאשר למישהו עשיר להיכנס לממלכת השמים ". הוא הורה לחסידיו לעזור לעניים ולנזקקים ולא לאגור לעצמם עושר. ישוע אמר "אשרי הענים: כי הם יירשו את הארץ".

המנהיגות הרומית מרגישה מאוימת על ידי ישו

תורתו היו אתגר ישיר למבנה הכוח באותה תקופה. ישוע וחסידיו האמינו כי הוא המשיח, בנו של אלוהים, וכי חייו הם הגשמה של הנבואות היהודיות. בזמנו, כינויו "בנו של אלוהים" היה דבר שיוחס לקיסרים רומיים רבי עוצמה, ולא לגבר יהודי עני מנצרת. לפיכך, הרומאים הרגישו מאוימים מהשפעתו ההולכת וגוברת. עם זאת, ישו לא חיפש כוח פוליטי. הוא מצוטט באומרו "תן לקיסר מה של קיסר, ולאלוהים מה ששייך לאלוהים". למרות זאת, הוא היה בסכנה קרובה.

מותו של ישו

הארוחה האחרונה

התנ"ך מתאר כי ישוע ידע שהוא ייהרג על ידי אויביו וכי הוא חלק מתוכניתו של אלוהים. כשבעלי השלטון קשרו קשר נגדו, נאמר שהוא אכל ארוחה אחרונה בחגיגת חג הפסח היהודי עם תלמידיו בירושלים. ארוחה זו מכונה הסעודה האחרונה. בארוחת ערב זו אמר ישוע לתלמידיו כי אחד מהם יבגוד בו. תלמידיו של ישוע לא האמינו בכך. הוא גם אמר להם שהיין והלחם שהם יאכלו ושתו יהפכו באופן סמלי לגופו ולדמו, כך שבאמצעות הטקס הזה הם יוכלו לחיות חיי נצח. זו הסיבה שבמהלך שירותי הכנסייה הנוצרית או המיסה, יין ולחם ניתנים באופן טקסי לכולם. זה נקרא הספרייה או הקודש.

ישו נצלב

לאחר סיום הארוחה, עזב ישוע את תלמידיו להתפלל. בזמן שהוא הלך, אחד מתלמידיו, יהודה, נכנע לפיתוי וסיפר לשומרים הרומיים היכן ישו. ישו נעצר ונמצא אשם בניסיון להסית למרד באימפריה הרומית או בטענה שהוא "מלך היהודים". פונטיוס פילטוס, המושל הרומאי ביהודה, הורה להוציאו להורג בצליבה. זו הייתה צורה ברברית של עינויים והוצאה להורג בה השתמשו אז הרומאים. זה כלל לתפור אדם לצלב ולהשאיר אותו לסבול ולמות. על פי הבשורות, ישו עונה ונאלץ לגרור את הצלב שלו ברחובות ירושלים לגבעה שנקראת גולגותא, כלומר "מקום של גולגולת". שם נצלב ישו יחד עם שני גנבים. הוא מת לאחר שסבל במשך שש שעות. אומרים שישוע התפלל, "אבא, סלח להם, כי הם לא יודעים מה הם עושים". היום בו ישו נצלב ומת נכבש על ידי הנוצרים ביום שישי הטוב מדי שנה, ביום שישי שלפני חג הפסחא. הנוצרים נצפים בתענית ותפילה. הוא נקרא יום שישי הטוב מכיוון שהנוצרים מאמינים כי באמצעות הקרבתו הגדולה של ישו, הוא מילא את הבטחת אלוהים ולכל האנושות הוצעה ישועה, חיים לאחר המוות בגן עדן. בתנ"ך כתוב, "כי כל כך אהב אלוהים את העולם שהוא נתן את בנו היחיד."- יוחנן 3:16.

תחייתו של ישוע

לאחר מותו של ישו, הוא הורד מהצלב והונח בקבר שנחצב מתוך סלע גדול. הכניסה לקבר הייתה מכוסה בסלע ענק. ביום השלישי, הבשורות אומרות שישוע קם מן המתים שנקרא תחיית המתים. נשים שנחשבו כתלמידותיו הקרובות ביותר של ישו, מרי מגדלנה ואמו מרי, הגיעו מוקדם בבוקר לקבר כדי למצוא את הסלע הגדול זז הצידה והקבר ריק. לאחר תחייתו, ביקר ישוע את תלמידיו כדי שהם יראו שהוא אכן חזר לחיים. ישוע הופיע בפני תלמידיו ועודד אותם להפיץ את הבשורה המשמחת על תורתו. ביום ה -40 לאחר תחייתו, נאמר כי ישוע עלה לשמיים כדי להצטרף לאלוהים.

חג הפסחא

חג הפסחא הוא היום בו הנוצרים חוגגים את תחייתו של ישוע המשיח. הנוצרים מאמינים שישו הקריב את עצמו למען האנושות, כשהוא לוקח את העונש על חטאי האנושות ובכך הציע ישועה. הנוצרים חוגגים את חג הפסחא מדי שנה על ידי השתתפות בשירותי הכנסייה וחגיגה עם המשפחה. ציור "ביצי פסחא" נפוץ וביצים, אפרוחים וארנבות הם סמלי חג הפסחא הפופולריים לחיים וללידה מחדש. הדמות האגדית (אך לא הדתית) ארנב הפסחא משאירה ממתקים ופינוקים לילדים למצוא ב"ציד ביצים ". חג הפסחא הוא יום של חגיגה ותקווה והוא נחשב לחג הגבוה ביותר בנצרות.

התפשטות הנצרות

סנט פול

חסידיו הנאמנים של ישוע החלו להפיץ את תורתו ונקראו נוצרים עקב המשיח. על פי התנ"ך, 50 יום לאחר מותו של ישוע ותחייתו היה יום חג השבועות, כאשר אומרים שרוח הקודש ירדה על חסידיו של ישוע בירושלים בהגשמת נבואה. אומרים שזו הייתה יצירתה של הכנסייה הראשונה. תלמידיו של ישו הפיצו את "הבשורה" מירושלים ברחבי המזרח התיכון וב -100 השנים הראשונות לאחר חייו של ישו התפשטה הנצרות ברחבי האימפריה הרומית. עם זאת, המסר שלהם לא תמיד התקבל היטב. למעשה רוב חסידיו הראשונים של ישו התמודדו עם רדיפות קטלניות. אחד מחסידיו של ישוע, פאולוס, הפך אותו לשליחותו להפיץ את תורתו של ישוע. אומרים שהוא נסע כ -10,000 קילומטרים ברגל כשהוא מטיף לרגל, בונה כנסיות והפיץ את מסר ישוע. הוא לימד כי ישו הוא בנו של אלוהים וכי כל מי שהאמין בישו יכול לקבל ישועה. הוא הכעיס את המנהיגים היהודים שחשבו את חילול הקודש הזה. פאולוס הכעיס גם את הרומאים שהכניסו אותו לכלא והוציאו אותו להורג בעריפת ראשים בסביבות שנת 65 לספירה. מכתביו של פאולוס לחסידיו כלולים בברית החדשה בתנ"ך.

רדיפה אחר הנוצרים הקדמונים

הרומאים הקדמונים ראו בנוצרים הקדומים האלה איום על סמכותם הפוליטית. הנוצרים לא יעבדו את האלים הרומיים המסורתיים והם גם לא יעבדו את הקיסר הרומי כאל, שהיה נהוג. תורתו של ישו הייתה מנוגדת לערכים הרומאים של כיבוש אלים, עושר וכוח. למעשה, כאשר העיר רומא בערה בשריפה גדולה בשנת 64 לספירה, הקיסר נירון האשים את הנוצרים. הוא הפך את מנהג הנצרות לחוקי והנוצרים עונו, נכלאו ונהרגו. עם זאת, רבים סירבו לוותר על אמונתם. מכיוון שהנצרות לימדה כי אלה שהאמינו שיהיו להם חיים לאחר המוות בגן עדן, היא נתנה לאנשים משועבדים או בנסיבות עניות. הדת המשיכה להתפשט ובשנת 300 לספירה היו ברחבי האימפריה הרומית כ -5 מיליון נוצרים.

נקודת מפנה חלה בשנת 313 כאשר הקיסר הרומאי קונסטנטין העניק לנוצרים חופש דת ובשנת 395, בתקופת שלטונו של הקיסר תאודוסיוס, הפכה הנצרות לדת הרשמית של רומא. האפיפיור היה ראש הכנסייה וישב ברומא. כיום, האפיפיור פרנסיס השני הנוכחי עדיין שוכן ברומא, איטליה בעיר הוותיקן. לאחר נפילת האימפריה הרומית בשנת 476 לספירה, התברר פיצול בכמה מהאמונות והשיטות של הכנסייה הנוצרית המזרחית והמערבית וכתוצאה מכך פיצול רשמי בשנת 1054 לספירה. פיצול זה יצר את הכנסייה הרומית -קתולית ואת הכנסייה המזרחית האורתודוקסית, שאינן מכירות באפיפיור כראשו.

הרפורמציה והפרוטסטנטיזם

הכנסייה התפצלה עוד יותר במהלך הרפורמציה. בשנת 1517 מתח מרטין לותר , נזיר גרמני, ביקורת פומבית על האפיפיור והכנסייה הקתולית. מחאה זו הביאה לפרוטסטנטיזם, ענף של הכנסייה עם עדות רבות ומגוונות כיום.

הענפים העיקריים של הכנסייה הנוצרית של היום הם קתולים, פרוטסטנטים ומזרחיים. בתוך הפרוטסטנטיות, ישנן עדות רבות ושונות, ביניהן הבטיסט, האפיסקופלי, האוונגליסט, המתודיסט, הפרסביטריאני, הלותרני, האנגליקני, האוונגלי, הרפורמי הנוצרי/הרפורמי ההולנדי, כנסיית המשיח המאוחדת, מנונית, מדע נוצרי, קווייקר, ואוונטיסט ביום השביעי. לענפים הרבים של הנצרות עשויות להיות מסורות ונהגים שונים מאוד, אולם כל אמונה ממוקדת בחייו ובתורתו של ישו. כמרים או שרים הם המנהיגים הרוחניים בתוך הנצרות. בכנסיות הקתוליות והאורתודוקסיות, רק גברים יכולים להיות כוהנים. נשים יכולות להיות נזירות. אולם בכנסיות פרוטסטנטיות רבות, נשים יכולות לשמש ככוהנים או כשרים.

אמונות ליבה של הנצרות

עיקרי הליבה של הנצרות כוללים:

1. מונותאיזם: האמונה באל אחד, בורא השמים והארץ
2. האמונה בשילוש הקדוש : שאלוהים קיים כאב, הבן (ישוע המשיח) ורוח הקודש)
3. האמונה בחייו, מוות ותחייתו של ישוע המשיח כבן אלוהים, המושיע או המשיח, שנשלח על ידי אלוהים להציע ישועה לעולם
4. האמונה שישוע יחזור שוב ביום הדין
5. האמונה בחשיבות התנ"ך הקדושה הכוללת את הברית הישנה מהיהדות ומהברית החדשה עם תורתו של ישו
6. האמונה בחשיבות החזרה בתשובה על חטאיך, אהבת אלוהים, אהבת לרעך כמוך, רחמים וסליחה

חגים נוצריים חשובים

החגים החשובים ביותר בתוך הנצרות הם חג המולד וחג הפסחא , שחוגגים את לידתו ותחייתו של ישו. עונת האוונט היא בדרך כלל 4 שבועות לפני חג המולד. בלטינית פירושו של אדוונט הוא "בוא" וזו עונה של הכנה ל"ביאת האל ". הוא מתחיל ביום ראשון הרביעי לפני חג המולד, ומסתיים בערב חג המולד, 24 בדצמבר. מוקד העונה הוא הציפייה לחגיגת הולדת ישוע המשיח וכוללת נושאים של תקווה לחיי נצח וכמיהה לשלום ולצדק. זר אדוונט מסמל את ארבעת השבועות הללו וכולל 4 נרות, אחד מואר בכל יום ראשון לקראת חג המולד. הנרות מסמלים: תקווה, אהבה, שמחה, ושלווה.

השנה היא העונה שלפני חג הפסחא. הוא מתחיל ביום רביעי האפר ונמשך 40 יום עד יום ראשון של חג הפסחא, המייצג את 40 הימים בהם ישוע ישב במדבר בצום, השתקפות ותפילה. במהלך הזמן, נוצרים בתקופה מעודדים להתפלל, לצום ולתת או "לתת נדבה". צום יכול להיות בצורה של הימנעות ממזונות מסוימים כמו בשר בימי שישי או וויתור על משהו כמו אוכל, שתייה או הרגל רע. נתינת נדבה יכולה להיות לקיחת מטרה חברתית, מתן זמן או כסף לנזקקים. הנוצרים מרבים לשקף על חטאיהם ולהציב מטרות לשיפור.

אף שהנצרות החלה בקבוצה קטנה של חסידים, מאז ימיו של ישו, תורתו התפשטה ברחבי העולם והדת ממשיכה להיות חלק חיוני במיליארדי חייהם של אנשים ברחבי העולם.

שאלות חיוניות לנצרות

1. מתי והיכן מקור הנצרות?
2. מהן כמה אמונות וחגים חשובים בנצרות?
3. אילו אובייקטים או סמלים חשובים או קדושים בנצרות?
4. היכן נמצאים חסידיה כיום וכמה אנשים נוהגים בנצרות ברחבי העולם?
5. כיצד סוגדים אנשים נוצרים ומי הם מנהיגיהם הרוחניים?

שאלות נפוצות על הנצרות: היסטוריה ומסורות

ממה נוצרה אמונת הנצרות?

עם תורתו ותפקידו של ישוע מנצרת, החלה הנצרות במאה הראשונה לספירה באזור הלבנט של האימפריה הרומית.

מי מילא תפקיד משמעותי כמנהיג של נוצרים?

האדם החשוב ביותר בנצרות נחשב לישוע מנצרת. הנוצרים מחשיבים אותו כבן האלוהים והמושיע של האנושות, ותורתו וצליבתו הניחו את הבסיס לפיתוח הדת הנוצרית. הנצרות כיום נחשבת לדת המלווה ביותר בעולם וישוע נחשב לאל אחד הבורא של שמים וארץ.

אילו אירועים משמעותיים התרחשו בחייו של ישוע?

ישוע עבר מספר אירועים משמעותיים במהלך חייו, כולל לידתו בבית לחם, זמנו בהוראה וחולל ניסים, צליבתו בירושלים ועלייתו מהקבר. כל התקריות הללו משמשות לקח לאנושות, במיוחד לנוצרים שהאמינו שישוע מת על חטאי בני האדם כדי שיוכלו להגיע לישועה.