סטיבן קריין כתב את תג האומץ האדום מבלי שהיה עד לקרב. עם זאת, השימוש שלו בדימויים חיים, במוטיבים צבעוניים ויכולתו לתאר את השיאים והשפל הרגשיים של חייל חסר ביטחון, זיכו את הרומן לשבחים רבים.
הדגל צנח לפתע כאילו גוסס. תנועתה כשנפלה היתה מחווה של יאוש.
הקטע כתוב במשפטים מהירים, דמויי סטקטו, כמו פקודות שנתן מפקד או כתב עיתון שכתב על תצפיותיו. הדימויים חיים ומציגים תמונה של גברים המתהפכים מבעד לעשן, כשהדגל הוא הדמות היחידה שנצפית בהמולה.
פעולת הקרב מצטרפת למאבק הדגל המדגיש את מאבקם של הגברים שמתחתיו. הדגל עצמו הופך לחייל הנלחם בקרב, ומאותת על אובדן האנשים כשהוא שוקע.