"קדחת הים" היא אחת מיצירותיו הידועות ביותר של המשורר האנגלי ג'ון מאספילד. מאספילד משתמש באמצעים פיוטיים רבים בשירו הלירי, המעביר ביעילות את תאוות הנדודים ואהבתו של הדובר לחיי הימאים.
מלח לשעבר משתוקק לחזור לים. הוא אוהב כל דבר על הים ולא ישמח שוב עד שיוכל לבקר אותו שוב. הרצון שלו הוא כל כך חזק זה כמעט כפייה.
התגלמותו של מייספילד מייצבת את הים ומציעה שהדובר יחלק קשר אישי עם הרוח והמים. ההגדרה הקרה והאפורה מתוארת ביפה וממריצה.
חזרתו של הדובר לקו הפתיחה, "אני חייבת לרדת שוב לים", יוצרת תחושת כפייה. הטון הוא כמיהה נלהבת.
השיר לא זז. כל בית חוזר על רצונו של הדובר לחזור לים, ומספק זכרונות שונים שאוצר הדובר. המסר העוקב של השיר מדגיש את עוצמת שיחתו של המלח ומעורר את הקול החוזר ונשנה של גלי האוקיינוס.
אני חייב לרדת שוב לים ...
אחרי שקראתי את השיר, אני רואה שהחום אינו מחלה, אלא אובססיה. השיר הוא על גבר אחוז דיבוק על הים, וחולם בקדחתנות על מסע אחר, אולי סופי, אל הים.
הדובר הוא חסר מנוחה עד שהוא יכול לעקוב אחר הלב שלו ולחזור לים. השיר מציע כי שביעות רצון ניתן למצוא את מה שאתה אוהב.