הרומן הדיסטופי הנפיץ של מרגרט אטווד, The Handmaid's Tale, ראה התעוררות בפופולריות עם סדרת הטלוויזיה הפופולרית שיצאה בשנת 2017. שלב את התלמידים בפעילויות מוכנות מראש עם Storyboard That.
נשים לא הורשו להחזיק ברכוש או להחזיק משרות בתחילת ימי המשטר. משם הם הופרדו למעמדות שונים, והם לא הורשו לנוע בחופשיות לארצות אחרות, משפחות רבות נפרדו, והן לא הורשו להתנער מתפקידן. כולם היו צריכים להיזהר ממה שהם אמרו, כי אפשר היה לסלקם לבגידה.
אלמנטים של התאמה, או שוויון קיצוני
הממשלה מדכאת
הממשלה מגבילה גישה למזון, לאזורים מקומיים ולנסיעות עם שימוש באסימוני מזון, בכרטיסים ובמחסומים. הממשלה דורשת משקי בית של המפקדים עם המשרתות להשלים את הטקס בכל חודש. משאיות טנדר לנסוע מסביב לאסוף אנשים מואשמים בבגידה. הם תולים את הגופות על קיר לתצוגה פומבית.
הממשלה מציגה את החברה כאוטופיה
הוא עתידני, או ביקום דמיוני
ההגדרה אינה עתידנית עד סוף הרומן; עם זאת, בזמן כתיבת הרומן, זה מתרחש מתישהו בעתיד - 1990. חצי הכדור המערבי השתנה ביסודו; ארצות הברית של אמריקה כבר לא קיימת, במקומה של גלעד.
הגיבור רוצה להחזיר אנשים לחיים קונבנציונליים
המושבות
קנדה
הרפובליקה של הגלעד
כל המעמדות של אנשים צפויים ללבוש את אותם בגדים המתאימים הכיתה שלהם או חובה. אנשים היו אמורים לברך זה את זה באמרות אדוקות, שהניחו שכל אחד מהם התנצר לכנסייה המיוחדת הזאת של הנצרות.
הרפובליקה של גלעד מאפשרת לתיירים לבוא ולהציג את החברה כדוגמה של החברה כי היא עושה דברים הנכונים. כאשר תיירים יפנים לשאול Offred אם היא מאושרת, היא צפויה לומר כן.
נעלבת תקווה כי בעלה, לוק, הוא עדיין בחיים וכי יחד הם יוכלו להציל את הבת שלהם יום אחד. היא עושה את הקלטות אשר מאוחר יותר להפוך את תמליל "סיפורה של מעשה ידי אדם", אולי בתקווה שזה יכול לשמש עבור ההתנגדות.